ובחזרה ליחידת הצוללים. לא מזמן פרסמנו שאנחנו מחפשים מתנדבים נוספים בעלי הכשרה ליחידת הצלילה, וחבר שאל אותי מה המשמעות של ההתנדבות ביחידה. עניתי לו וסיפרתי לו מה זה אומר לגבי: זה אומר ציוד אישי מלא זה אומר לצלול יחד כל הזמן זה אומר צלילות אימון סדרתיות. זה אומר המון הוואי חברתי וכיף - יש זוג צוללים שלא מצאו בובה שהטבענו באגם גני יהושוע, באימון לפני שנתיים ואנחנו עדיין צוחקים עליהם. וזה אומר כמובן להיות פעיל באירועי אמת שלצערינו יש לא מעט מהם. שני מקרים שחקוקים לי בראש הם אירוע אחד בו מתוך אימון צלילה נקראנו לאתר ולמשות את הצוללן דני מייזל ז"ל שנפגע מפגיעת סירה בחוף פלמחים והטרגדיה הנוראית שזיעזע את כולנו, טביעת הנערים בשיטפון שארע בנחל צפית. אבל יש עוד משהו בשנה האחרונה יצאתי לכחמש עשרה מקרים. תמיד המקרים מגיעים בשעות הכי לא נוחות, בדיוק בדרך לעבודה, בדרך למיטה, בדרך הביתה או בדרך לאירוע משפחתי. זה אומר לעזוב הכל, לרוץ להתארגן, להכניס ציוד לרכב ולצאת במהירות למקום. כאשר אחרי כל זה במרבית המקרים, רגע לפני שנגיע למקום נקבל הודעת ביטול. מצאו את הגופה, מצאו שהנעדר בכלל לא נעדר, או החליטו שמזג האוויר לא מאפשר להיכנס למים. כמובן שאתה מבואס. אתה מבואס כי כל כך רצית לעזור ולעשות. ויש איזו תחושת החמצה קטנה בלחזור הביתה או לעבודה ולספר שוב: "לא היה כלום".

​

ראיון טלפוני (אלון צנגוט) עם מתנדב נוסף ביחידה, מר רואי ליברמן: על מנת להתנדב ביחידה עליך להיות צולל 2 כוכבים בעל ניסיון של 50 צלילות בים תיכון. צלילות ים תיכון הינן שונות במהות מאילת ומהוות אתגר. היחידה בנויה מכ-400 מתנדבים כאשר בפועל 160 פעילים. תדירות האימונים היא אחת לחודש וכוללת בין היתר: הרצאות, הדרכות, תרגולים מעשיים וצלילות בתנאים מאתגרים. מלבד סקוטרים ואמצעים נוספים היחידה רכשה לאחרונה רובוט אשר מצויד בסנואר ומצלמות על מנת לבצע חיפוש יעיל יותר. צוות הצוללים ה"מובחר" נקרא חוד החנית והם עברו הכשרה מיוחדת לשיטת חיפוש בינלאומית עם מערכות סגורות וחליפות יבשות. היחידה פועלת תחת היחידות המיוחדות של זקא בפיקודו של חיים אוטמזגין.

​

לאחרונה גילינו ששיטת חיפוש יעילה ביותר היא קייאקיסטים אשר מצוידים בסנוארים (fish finder) ועוזרים בסריקה יעילה וכיסוי שטח יעיל. - אנו קוראים למתנדבים עם קייאקים להצטרף ליחידה.

כן, ההתנדבות ביחידת הצוללים אומרת: תתכונן להקפצה אחרי הקפצה, אימון אחרי אימון, אם סיכוי קטן שיום אחד תוכל אולי גם לעזור. אבל האמת?! אלו הם החיים. האמת, שזו תובנה שצריכה ללוות אותנו בכל תחומי חיינו. כל מקרה שעשיתי כל מה שיכולתי לעשות, צריך להגדיר כמשימה מוצלחת. גם אם בסופו של דבר לא עשיתי כלום. לא לחינם אנחנו צריכים למלא דו"ח אירוע אחרי כל הקפצה או אימון, גם אם יצאתי ובאמצע הדרך ביטלו אותי- אני ממלא דו"ח אירוע. יצאתי לאירוע? אני צריך להגיד: "וואו, עשיתי את זה". למרות שרק במקרה 1 מתוך 10 אתה באמת עושה משהו. זה נכון משני סיבות. הראשונה - כי אחרת נשחק. אם נרגיש שזה בזבוז זמן - לא יהיה לנו את הכוח והרצון להמשיך. אך הסיבה השנייה והעיקרית היא, שכל יציאה או תירגול יקדמו אותנו ויעזרו לנו ברגע האמת. לפני חודש יצאתי לצלילה שגרתית בחוף פלמחים. במהלך הצלילה נתקעתי בחוט דייגים והקרס חדר לתוך חליפת הצלילה, תוך כדי שאני מנסה להוציא אותו, הוא הלך והסתבך והווסת נמשך לי החוצה מהפה. בעדינות, בלי לחץ ובלי להתבלבל, החזרתי את הווסת, שלפתי סכין, חתכתי את החוט ושחררתי את עצמי. אחר כך חשבתי על זה. אלמלא כל התירגולים שעשינו, אלמלא כל אותם פעמים שקמנו מוקדם בבוקר וירדנו לתרגל תרגולים על גבי תרגולים, קשירות, חבלים, התקלות, מסכה שחורה ושאר כיופים.. ההיתקלות הקטנה שלי יכלה להסתיים אחרת - בפאניקה שמובילה לתאונת צלילה. לכן, כל תרגול כזה אתה אומר לעצמך: "וואו, הצלחתי". לסמן את הרגע כ"היי לייט".